לפני אימוג’י הייה… תיאטרון. תיאטרון החיים

יום אחד, כשבמהלך ההתכתבות בוואטסאפ, קצת הגזמתי עם השימוש בפרצופי אימוג’י, ופתאום עלתה בי התחושה שכבר יצא לי לגעת בנושא הבעות פנים תוך כדי עבודה. בהתחלה הייתי בטוחה שזה קשור לטבלאות עזר שעובדים איתם באנימציה (עבדתי שנתיים בתחום, עבודה  מאתגרת עם סיפוק אדיר!), אבל זה הרגיש לי כמשהו מתחום הקרוב אלי יותר – עיצוב גרפי.
אחרי נבירה מעמיקה בזכרון, נזכרתי – מיתוג שעשיתי בזמנו לאחת ויחידה – לורה וייס. במאית שהעבירה סדנאות תיאטרון מלאות בהפעלת רגש ותהליכי יצירה שמביאים את המשתתפים ליכולת ביטוי עצמי לא שגרתית.

וכן, רציתי ליצור גם עיצוב גרפי לא שגרתי. שונה. כזה שמושך תשומת לב עם השונות הקורצת שלו.

ומה עשיתי? מתוך הרצון להפעיל את הלקוחות הפוטנציאליים של לורה מהרגע הראשון שיגעו בכרטיס ביקור שלה, הוספתי לו מגוון פרצופים עם הבעות פנים. כל זה היה ב-2010 – שנים רבות לפני כניסתם של אימוג׳י לחיינו. מצאתי את טבלאות עזר בתיקיה של עבודות אנימציה והתחלתי להרכיב את הרגשות העיקריים – שמחה, פחד, התלהבות, כעס, עצב, אבל זה נראה לי… פשוט וכללי מדי…

אז בחרתי ללכת על רגשות מעורבים – שילובים של שניים או שלושה. להבנתי, הדבר הדומיננטי שבלט לעיני בשיחות עם לורה בהכנות למיתוג ותוך כדי עבודה – זה שמשתתפי הסדנאות מופתעים מהיכולות הטמונות בהם. לכן השמחה, הפחד, הכעס והתלהבות מהולים ברמה ניכרת של ההפתעה. ולא, לא תמצאו פה פרצוף אחד ציני!

הפרצופים העגולים עוד לא היו בשימוש המוני, בתקשורת אינטרנטית (פורומים בתפוז, פוסטים נטולי רגש בפייסבוק, מיילים) ידענו רק לייצר ״סמיילי״ ועצובי״ מהסוגריים, וכאן הפרצופים באו כהמשך הגיוני של הלוגו. סוג של תקריב שמראה את ההבעות פנים של הדמויות הצבעוניות שיוצרות מעגל מסביב לספירלה-הבמה.

וכן, גם האיש עם הראש כלפי מטה וגם המילה ״מהפכנית״ מסובבת מצאו פה את מקומם הטבעי.

 

מיתוג שמח וקונטרסטי שנתן הזדמנות לגעת ברגש, להעז ולצאת מחוץ לגבולות ה״מקובל״, ״עסקי״ ו״סולידי״.

 

סתודיו למיתוג אחראי במידה רבה על הדימוי שייווצר לעסק שהוא עובד איתו, וביכולתו לתרגם לאמצעים ויזואליים ומילוליים ולהעביר את החוויה שמחכה שם ללקוח, טיב השירות, רמת האכפתיות ו… גודל האישיות (;

 

השארת תגובה